נאות דברת-פיתוח ובנין בע " מ נ' הי - טופ בע"מ ואח'

החלטה

בישיבת קדם המשפט שהתנהלה בתיק זה, ביקש ב"כ הנתבעים לעכב ההליכים בתביעה זו, נוכח תביעה זהה שנדונה בין הצדדים בבית משפט השלום בתל אביב (בת.א. 48733/01 (להלן- "התביעה הקודמת"), אשר ההליכים בה הופסקו) ובהתחשב בהסכם דיוני מיום 20.3.2005, המחייב את הצדדים, לטענת הנתבעים, לברר את נושא התביעה במסגרת התביעה הקודמת.

הצדדים השלימו טיעוניהם וב"כ הנתבעים אף הציג מסמכים רלבנטיים מתוך כתבי הטענות בתביעה הקודמת, ולאחר כל אלה ניתנת בזאת החלטתי.

1.ביום 26/3/97, התקשרו הצדדים בהסכם לפיו הזמינה התובעת מהנתבעת 1 עבודות חיפוי אבן חיצוני לבניין ברח' איינשטיין בשכונת רמת אביב בתל אביב (להלן- "ההסכם" ו"הבניין", בהתאמה).

לימים, התגלה ליקוי בנייה בבניין שהתבטא בנפילת אריחי החיפוי (להלן: "הליקויים").

בקשר לכך ובקשר להתחשבנות הכספית שבין הצדדים, הגישו הם תביעות הדדיות בהליך התביעה הקודמת כדלהלן:

הנתבעת 1 הגישה תביעה לתשלום יתרת תמורה קבלנית שלא שולמה, כנגד התובעת, ומפניה התגוננה הנתבעת ואף הגישה תביעה שכנגד, בעיקר בטענה בדבר הליקויים.

הליכים אלה התבררו משנת 2001, ובמהלך שנת 2003 אף מונה במסגרתם מומחה מטעם בית המשפט, מר אברהם כהן (להלן: "המומחה כהן"), לבחינת הליקויים ומשמעותם.

2.במקביל להליכים בתביעה הקודמת, הגישה נציגות הבית המשותף בבניין, בה.פ. 823/03 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, תביעה לסעד הצהרתי כנגד התובעת, לעניין חובתה לתקן את הליקויים. הנתבעת 1 צורפה להליך כמשיבה נוספת (להלן: "התיק במחוזי").

באותה עת כבר הוכנה חוות דעתו של המומחה כהן, והצדדים בהליך זה הגיעו להסדר דיוני בתיק במחוזי, לפיו הנתבעת 1 תבצע את עבודות תיקון הליקויים לפי חוות דעת המומחה כהן, והתובעת והנתבעת יישאו במימון התיקונים בחלקים שווים תוך שמירת טענותיהם וזכויותיהם.

התיק במחוזי הסתיים ביום 26.6.2008, בפסק דין אשר חייב את הנתבעות שם בהשלמת התיקונים ואת התובעת בתשלום הוצאות לנציגות הבניין, מבלי שנקבעו קביעות לגבי אחריות מי מהצדדים לליקויים.

3.ביום 20/3/05 הגישו הצדדים בתביעה הקודמת, בקשה מוסכמת להתליית הליכים (למעשה בקשה להפסקת הליכים על פי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות" ולהלן- "הסכמה על הפסקת ההליכים"), נוכח ההסדר הדיוני אליו הגיעו בתיק במחוזי, ובין היתר ביקשו כך:

"3. לאחר ביצוע התיקון ידונו הצדדים בתיק בשאלת האחריות לגבי גובה התשלומים אשר על כל אחד מהם לשאת, אם בכלל.

4. לאור האמור לעיל, יתבקש בית המשפט להורות על התליית ההליכים בתובענה שבכותרת, עד למתן החלטה בבית המשפט המחוזי בעניין שאלת האחריות, אשר ייתכן ותהא בעלת משקל לעניין תיק זה".

להסדר הדיוני ניתן תוקף של החלטה, והתביעה הקודמת הופסקה, ומאז גם לא חודשה.

4.בחודש נובמבר 2009, ולאחר השלמת עבודת תיקון הליקויים, הגישה התובעת את התביעה כאן, שבה עתירה להשבת השתתפותה בעלות עבודות תיקון הליקויים (מחצית העלות), בטענה כי האחריות לליקויים היא של הנתבעת 1 וכי הנתבע 2 ערב על פי ההסכם להתחייבויות הנתבעת.

בהגנתם מפני התביעה, כפרו הנתבעים באחריות לליקויים ולחילופין, העלו טענת קיזוז בגין יתרת חוב של התובעת על פי ההסכם, ובגין עלויות עודפות ששילמה הנתבעת 1 עבור עבודות התיקון, כתוצאה מהפרות שהפרה התובעת את הוראות ההסכם המקורי וההסדר הדיוני.

5.בכתב ההגנה, ושוב בישיבת קדם המשפט, טענו הנתבעים גם כי יש להורות על עיכוב ההליכים בתביעה זו, עד להכרעה בתביעת החוב של הנתבעת 1 בתביעה הקודמת, או עד להחלטה בדבר איחודה של התביעה הקודמת עם תובענה זו. על פי החלטתי בסוף הישיבה, הגישו הנתבעים כתבי טענות, פרוטוקולים ומסמכים נוספים הקשורים לתביעה הקודמת והוסיפו טיעון בכתב. מנגד השיבה התובעת בטיעון משלים בכתב.

6.מתוך כתבי הטענות אשר הוגשו ומטיעוני הצדדים, נלמד כי אמנם התביעה שבפני הינה תביעה הזהה בעילתה לתביעה הנגדית אשר הגישה התובעת בתביעה הקודמת. תביעה זו פשוטה יותר והסעד בה ברור ומפורט, והכל בהתחשב בכך שבינתיים גובשו נזקי הליקויים והובררה משמעותה הכספית של טענת התובעת בגינם.

על כן, תביעה זו אינה אלא תביעה מחודשת, כמשמעה בתקנה 155 לתקנות, והגשתה מונעת חידושה של התביעה הנגדית בתביעה הקודמת.